צעדת המוות הראשונה

צעדת המוות הראשונה (או: "צעדת המוות שנשכחה"), שהתרחשה במלחמת העולם השנייה היתה צעדת המוות שיצאה ביום שישי, 1 בדצמבר 1939, י"ט בכסלו ת"ש, מככר העיר בחלם, פולין. בצעדה זו נרצחו קרוב ל-4,000 גברים מיהודי חלם והרוביישוב.

רקע

ביום 1.9.1939 לאחר הסכם ריבנטרופ מולוטוב פלשו הגרמנים לפולין, ותפסו בה את מוסדות השלטון. מלחמת העולם השניה פרצה.

אותה עת חיו בחלם ובכפרים הסמוכים לה כ-18,000 יהודים, מעל מחצית אוכלוסייתה של העיר. יהודי חלם היוו את עמוד התווך במסחר בעיר, בבנקאות ובתעשיה. היהודים היוו חברה הטרוגנית ומגוונת – החל באנשי חסידויות וחצרות רבנים וכלה באקדמאים, אומנים, מובילי תרבות ופוליטיקאים.  הודות ליהודי חלם היו החיים בעיר תוססים ופעילים, הן סביב בתי הכנסת, בתי המדרש ותלמודי התורה והן בתיאטראות ובכנסים הפוליטיים.

צעדת המוות הראשונה

בסוף חודש נובמבר 1939 הפיצו הגרמנים בחלם את ההודעה, על פיה נדרשים כל הגברים היהודים, בגילאי 16 עד 60, להתרכז ביום שישי בבוקר, 1.12.1939, בככר העיר. על פי חלק מהגרסאות גם נתלו שלטים ברחבי העיר, בגרמנית ובפולנית, הקוראים לכינוס הגברים.

ביום שישי בבוקר התייצבו בככר כ- 2,000 מיהודי חלם. השאר – בחרו להתחבא או לחמוק לכפרים הסמוכים, מאחר וחשדו בכוונותיהם של הגרמנים.

את הגברים היהודים שהתייצבו בככר העיר הקיפו הגרמנים, רכובים על רכבים עם מכונות יריה. הגרמנים הותירו את היהודים לעמוד בככר במשך שעות, תוך השפלות חוזרות ונישנות, לרבות שריפת מסמכים ותעודות שהביאו עימם, בתקווה כי מכאן יועברו למקום אחר בו תסופק להם עבודה.

כעבור מספר שעות של המתנה החלו הגרמנים להוביל את הגברים היהודים מזרחה, בדרך לכוון העיר הרוביישוב, לא לפני שירו למוות בככר במספר גברים יהודים נכים ומוגבלים, אשר להערכת הגרמנים היו מעכבים את הצעדה.

אותו יום שישי (שנקרא אחר כך "יום השישי העקוב מדם") היה יום קר ומושלג, והגברים היהודים נאלצו לצעוד במהירות, עד כדי ריצה, תוך השפלות, מניעת אוכל ושתיה, ורציחת כל מי שנדמה היה שמעכב את קצב הצעדה.

20 גברים יהודים, ממנהיגי הקהילה וראשיה, נורו למוות כבר 20 קילומטרים מזרחית לחלם, ביער פופולוביצה. בהמשך, לכוון העיר הרוביישוב, נותרו מתגוללות על האדמה הקפואה עשרות ומאות גופות. האיכרים המקומיים יצאו מאוחר יותר לקבור את הגופות בקברי אחים המוניים, לצידי הדרך, על מנת למנוע התפשטות מחלות.

ביום שישי בערב הגיעו שורדי הצועדים לפאתי העיר הרוביישוב. שם הוכנסו למחסן ריק, בו בילו את הלילה, מותשים, רעבים והמומים.

בבוקר חברו אל יהודי חלם עוד כ-2,000 מהגברים היהודים של הרוביישוב, שנקראו על ידי הגרמנים מבלי שידעו מה עלה בגורלם של שכניהם, יהודי חלם, שיצאו לצעדה יום קודם לכן. רק כשנפגשו הגברים של הרוביישוב עם גברי חלם וראו את מצבם המחריד, הבינו מה עומד לעלות בגורלם. אבל, זה כבר היה מאוחר מדי.

הגרמנים כיתרו את היהודים, ירו בדם קר במספר גברים שהעזו להביע מחאה, והמשיכו להצעיד – להריץ אותם לעבר נהר הבוג, מסלול ארוך שעבר בין יערות וביצות, בשלג, בקור המקפיא, תוך השפלות חוזרות ונישנות ותוך רציחת אלה שלדעתם עיכבו את הצועדים.

שוב, עשרות ומאות גופות נותרו מתגוללות לצידי הדרך המפותלת. קברי אחים נוספים נחפרו על ידי האיכרים.

התחנה האחרונה בצעדה המחרידה, כעבור ארבעה ימים,  היתה נהר הבוג הקפוא כקרח, כשמטרתם המוצהרת של הגרמנים היתה להעביר את אותם מאות בודדות של יהודים ששרדו את ארבעת הימים האיומים אל מעבר לנהר, אל שטחי רוסיה. לרוע המזל, החיילים הרוסים שמצדו השני של נהר הבוג סרבו לאפשר ליהודים לחצות את הגבול, מחשש שהם מרגלים, ומנעו בכח הזרוע כל גישה ומעבר אל הצד הרוסי.

בודדים מיהודי חלם והרוביישוב, בעיקר הצעירים והחזקים בחבורה, הצליחו בכל זאת להתחבא בצידי הנהר או לחצות את הנהר לרוסיה. חלקם חזרו כעבור מספר ימים לחלם ולהרוביישוב, והם שסיפרו לבני משפחותיהם אודות גורלם של חבריהם לצעדה, קרוב ל-4,000 גברים, מיהודי חלם והרוביישוב, שלא שרדו.

ידיעה ראשונה על צעדת המוות והרצח ההמוני בעתונות העולמית

באופן מפתיע, כבר ביום 22.1.1940 יפורסמה הידיעה אודות הרצח ההמוני של יהודי חלם בעיתונות העולמית, והעולם שתק.

מדוע דווקא בחלם?

פעמים רבות עלתה השאלה, מדוע דווקא בחלם בחרו הגרמנים על מנת לממש את תוכניתם להצעיד אלפי גברים יהודים אל מותם. הדעות בעניין חלוקות. אם נצרף לכאן את העובדה שעוד אירוע ראשוני במלחמת העולם השנייה התרחש דווקא בחלם – ההשמדה הראשונה של פולנים נוצרים, נכים ומוגבלים, מהמוסד לחולי נפש בחלם, ממש בתחילת המלחמה, נוכל להגיע למסקנה שהתנאים האובייקטיביים בחלם הם שאיפשרו לגרמנים לממש את זממם ולערוך נסיונות בהבנת מידת המעורבות וההתנגדות של האוכלוסיה המקומית לרצח המוני מתועב - שילוב של אוכלוסיה קשת יום, ברובה חקלאית, וקרבה לגבול הרוסי.

רשימת שמות הנרצחים

בעזרת ההיסטוריונים מחלם, חברי הארגון ומקורות מידע כמו העדויות בספרי "יזכור" של הקהילה, הצלחנו לאתר כ-150 שמות של קורבנות צעדת המוות הראשונה, מתוך כאלפיים שמות, שאת רובם לא נדע לעולם.

תודות לחברנו מיכאל קם שעזר וארגן את הרשימה בצורה נגישה וקריאה.

לרשימה לחץ כאן

קברי האחים

בשנים האחרונות, כתוצאה מפעילותה של עמותת זכרון אחרון בראשות מר זביגנייב ניז'ינסקי מוורשה, ובפיקוח הרבנות הראשית של פולין, אותרו 4 קברי אחים לאורך המסלול – שניים מקברי האחים בדרך המובילה מחלם להרוביישוב – ליד הישובים Busno ו- Mojslawice, ושניים בדרך המובילה מהרוביישוב לעבר נהר הבוג – ליד הישובים Cichoburz  ו- Malkow . קברי האחים מופו וסומנו, והוצבו עליהם מצבות. 

גם הפעולות האלה נתקלו בקשיים – קבר האחים ליד Busno היה מצוי בשטח ציבורי, והכומר המקומי, צ'סלאו אושינסקי, החליט לרכוש מכספו את הקרקע על מנת לאפשר את הקמת המצבה. קבר האחים הסמוך ל-  - Mojslawice אותר ברגע האחרון, לפני עליית טרקטורים וחפירת הקרקע לצורך בניית שכונה חדשה...

פעולות הנצחה

כאמור, צעדת המוות הראשונה כמעט ונשכחה. מלבד מתי מעט, בני המשפחות של הנרצחים והשורדים הבודדים, לא היה ידוע דבר הצעדה. המושג "צעדות המוות" נקשר עם הצעדות שהצעידו הגרמנים את יהודי מחנות הריכוז, בשלהי מלחמת העולם, בשנים 1944-1945.

ביום 1.12.2018, בפעם הראשונה, 79 שנים לאחר אותו יום ארור בשנת 1939, בקור המקפיא,  צויינה צעדת המוות בככר העיר בחלם. נינתו של אחד הנרצחים בצעדה, יחד עם בתה החיילת, הגיעו מישראל לככר בחלם, להדליק נרות לזכר הנרצחים.

ההנצחה הסמלית הניבה גם תוצאה מעשית – העיתון המקומי בחלם פרסם כתבה, והנושא עורר עניין רב בקרב תושבי העיר, שברובם לא היו מודעים כלל לזוועות שאירעו בככר לפני 79 שנים. אחד התושבים מהכפר הסמוך, אשר קרא את הכתבה, נזכר בסיפור ששמע מסבו, והצביע על מיקום קבר אחים נוסף  - הקבר בו נקברו 20 הגברים היהודים ביער פובולוביצה. חודשים ספורים לאחר מכן, בסיוע עמותת זכרון אחרון והרבנות הראשית בפולין, אותר וסומן קבר האחים.

חלפה שנה, וביום 1.12.2019 בבוקר נאספו בככר העיר בחלם, שוב בקור העז, מעל 100 אנשים מכל קצווי העולם, אשר הגיעו לאירוע לציון 80 שנה לצעדת המוות הראשונה  מחלם והרוביישוב. האירוע נקרא "יחד בעקבותיהם" ולא בכדי, מאחר ולהצלחתו חברו גם הצוותים בישראל, יוצאי חלם והרוביישוב, וגם חברים פולנים משתי הערים.

לקראת האירוע הוצב לוח הנצחה משיש שחור על קיר אחד הבתים בככר, ובו סיפור צעדת המוות, בשלוש שפות.

באירוע נכחו, מלבד כ-100 מצאצאי יהודי חלם והרוביישוב מכל העולם, נציג נשיא פולין, נציג ראש ממשלת פולין, נציגת שגריר ישראל בפולין, הרב הראשי של פולין, הארכיבישוף של לובלין, ראשי הערים של חלם והרוביישוב ומכובדים רבים נוספים.

לאחר טקס בככר העיר בחלם החלו המשתתפים בצעדה סמלית, לכוון מסלול הצעדה המקורית, כשהם נושאים עימם את דגלי ישראל ופולין, כששירת "אני מאמין" בפיהם.

לאחר מכן המשיכו המשתתפים, ברכבים, לאורך כל מסלול הצעדה, כשבתחנה הראשונה בדרך – ביער – הוסר הלוט מעל המצבה החדשה על קבר האחים החמישי במספר, שהתגלה בעקבות הכתבה בעיתון.

קישורים חיצוניים

"יחד בעקבותיהם" - סרט סיכום האירוע

קליפ הנצחה לקהילת יהודי חלם – "כל העולם הוא חלם אחד גדול"

"תותים אסורים" – ספרה של ציפורה הורוביץ ז"ל מהרוביישוב

מאמרו של ד"ר אריאל הורוביץ על צעדת המוות.

מפת מסלול צעדת המוות הראשונה עם סימון 5 קברי האחים, תמונות קברי האחים.

מילים שנישאו בטקס ההנצחה הראשון, 79 שנים לצעדת המוות, 1.12.2018.

תמונת הככר בחלם – שנות ה-30

תמונת המחסן בפאתי העיר הרוביישוב

כתבה בעיתונות העולמית מיום 22.1.1940.

כתבות בעיתונות

אתר עמותת זכרון אחרון